המאמץ האזרחי-הומניטרי בלחימה בעשור הראשון של שנות ה-2000 היווה נדבך מרכזי במרווח הנשימה שהיה לצבא בעת ההיא, כדי להשיג הכרעה. יכולתו של המפקד ליצור מרחב נשימה שכזה תלויה ביכולתו הפיקודית-מנהיגותית, שתתבטא בתפיסת התפקיד שלו ובהבנתו כי המאמץ האזרחי-הומניטרי הוא חלק מהעשייה הצבאית הנדרשת. המאמר מתאר את אתגרי הפיקוד והמנהיגות של המפקד בהקשר של המאמץ האזרחי כחלק מובנה ובלתי נפרד מהתהליך הפיקודי.
מאז מלחמת יום הכיפורים כמעט כלל המבצעים והמלחמות בהם פעל צה"ל היו לחימה רבת פנים (היברידית), שמאפיין בולט שלה הוא שאינה סימטרית. כלומר, הלחימה מתקיימת בין צבא סדיר לכוחות קטנים יותר הפועלים לעיתים קרובות בסביבה אזרחית. מטרת המאמר היא לבטא את
המאמר שפורסם בכתב העת "מראות של מנהיגות" בשנת 2011 הוא רלוונטי היום עוד יותר מתמיד. החיכוך עם התווך האזרחי נוכח תמיד, והחשיפה של צילומי אזרחים מאירועים מבצעיים היא רבה ומהירה. המאמר מנתח את האתגרים הקיימים ומציע גם כיווני פעולה קונקרטיים.
מראות של מנהיגות- גיליון 04
כתיבה: אל"ם מנצור חטיב ואביחי יפת
צילום: דובר צה"ל
Comments